החלטה בתיק רע"א 1764/03

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י. צמח וכב' סגן הנשיא ע. קמא וכב' השופט צ. זילברטל) בו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר. כרמל) אשר דחה את תביעתו של המבקש להצהיר כי המשיבה 1 (להלן - חב' פרזות) מנועה מלבצע פסק דין לפינויו מהנכס בו הוא מחזיק.

2.        המבקש מחזיק במבנה ברח' ניסים בכר 2 בירושלים הידוע כתיאטרון "פרגוד" (להלן - "הנכס") וזאת החל בשנת 1972. בשנת 1973 רכשה חב' פרזות את הנכס, ובשנת 1975 דרשה כי המבקש יפנה אותו. משסירב לדרישת הפינוי, הגישה תביעה לפינויו לבית משפט השלום. בתביעה זו ניתן באוגוסט 1977 פסק לסילוק ידו של המבקש מהנכס (להלן - "פסק הפינוי"). ב-1999 נפתחו הליכי הוצאה לפועל לפינויו של המבקש מהנכס על פי פסק הפינוי. המבקש התנגד להליכים אלה וטען כי הוא מחזיק בנכס כדין שכן לאחר מתן פסק הפינוי נוצרו נסיבות חדשות המייתרות את ביצועו וכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל בידי חב' פרזות נעשתה שלא בתום לב. בפני ראש ההוצאה לפועל טען המבקש כי חב' פרזות ויתרה באופן מחייב על זכותה לממש את פסק הפינוי על דרך הסכם שקשרה עמו להתיר לו להחזיק בנכס בלא הגבלת זמן. לטענתו, היא הסכימה לכך בתנאי שישלם את חובו בגין דמי שכירות, יוותר על זכותו להגיש ערעור על פסק הפינוי וימחק תביעה נגדית שהגיש לפיצוי בגין השקעותיו בשיפוץ הנכס. לדבריו, אף שלא נחתמו חוזי שכירות חדשים בעקבות הסכם זה, הרי בעיני הצדדים פסק הפינוי בוטל למעשה, והראיה לכך היא כי המבקש לא פונה מהנכס במהלך יותר מעשרים שנים. חב' פרזות טענה מנגד כי מעולם לא הוסכם בינה לבין המבקש כנטען על ידו. היא מודה שהסכימה ליתן לו רשות לשימוש זמני בנכס כל עוד לא תהיה זקוקה לו לצרכיה, וכי הובן בין הצדדים כי הנכס יועבר לידיה מיד עם מתן דרישה על ידה. כן ציינה כי הסכימה לאמור לאור בקשת העיריה אשר היתה מעוניינת כי תימשך הפעילות התרבותית של תיאטרון "פרגוד". ראש ההוצל"פ דן בטענות המבקש וחב' פרזות, גבה ראיות בהקשר לכך והחליט ב-6.6.00 לדחות את טענת המבקש. הוא דחה את גרסת המבקש וקיבל את גרסת חב' פרזות, לפיה מעולם לא ויתרה על מימוש פסק הפינוי, אלא כל שהסכימה הוא להתלותו כל עוד הנכס לא יידרש על ידה. בעקבות החלטה זו של ראש ההוצל"פ, הגיש המבקש תובענה לבית משפט השלום לסעד הצהרתי לפיו חב' פרזות מנועה מלבצע את פסק הפינוי לאור נסיבות חדשות שנוצרו בעקבות פסק הפינוי שבמסגרתן התגבשה מערכת יחסים חוזית חדשה בין הצדדים השוללת את זכות החברה לממשו.

3.        בית משפט השלם דחה את התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. הוא קבע כי המבקש שטח את מלוא טיעוניו וראיותיו בפני ראש ההוצל"פ אשר נתן את החלטתו לגביהם במסגרת טענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. מאחר שנתקיים הליך משפטי מלא בשאלות אלה, ומשדין החלטת ראש ההוצל"פ כדין פסק דין של בית משפט שלום (סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל) הרי משהפכה ההחלטה חלוטה, חל לגביה עקרון מעשה בית דין, ואין מקום לפתיחת הליך חדש שעניינו זהה. הוא דן מעבר לצורך בתביעה לגופה, ולא מצא לה ביסוס בראיות. הוא קבע כי דינה להידחות.

4.        בית המשפט המחוזי אימץ את גישתו של בית משפט השלום וקבע כי דין התובענה להידחות מחמת מעשה בית דין. הוא פסק כי לא ניתן לפתוח בשני מסלולים משפטיים מקבילים באותו ענין עצמו - האחד בפני ראש ההוצל"פ והאחר כתובענה לסעד הצהרתי. בית המשפט שלערעור הוסיף למעלה מן הצורך, כי צדק בית משפט השלום כאשר דחה את התביעה גם לגופה, בקובעו, לאחר שמיעת ראיות ודיון בטענות המבקש לגופן, כי לא נכרת הסכם בינו לבין פרזות בעקבות פסק הפינוי, וכי לא הוכח גם קיומו של הסכם בין פרזות לעירית ירושלים לטובתו של המבקש, בתורת צד שלישי, ולכן אין לטענותיו על מה לסמוך. מקביעות פסק הדין עולה כי המבקש מחזיק בנכס שלא כדין מאז הודיעה פרזות כי היא מבקשת את פינויו, וכן כי במהלך למעלה מ-24 שנים לא שילם שכר דירה כלשהו. מסכם בית המשפט ואומר: "פינויו אינו גזילת "כבשת הרש" כטענתו, אלא אי פינויו והמשך התדיינויותיו באמתלות שונות הרי הם בחזקת גזילת רכוש המשיבה שלא כדין".

5.        בבקשת הערעור שלפנינו טוען המבקש כי יש הצדקה לדיון בפני ערכאה שלישית בשל חשיבות קיומו של תיאטרון "פרגוד" בחיי התרבות בירושלים; כי דחיית תביעתו על הסף מהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; כי החלטת ראש ההוצל"פ אינה מהווה מחסום לתובענה הרגילה שהגיש; וכי נקבעו על ידי בית משפט השלום ממצאים עובדתיים שגויים בלא להיזקק לראיות במלואן.

6.        דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. עיקרון מושרש הוא מלפנינו כי אין מקום למתן רשות ערעור מקום שלא מתעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להתדיינות (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3), 123). ענין זה שלפנינו אינו כורך עמו כל שאלה עקרונית כאמור. אשר להיבט הדחייה על הסף מחמת מעשה בית דין, החלטותיהם של הערכאות הקודמות מיישמות את הדין הנוהג לפיו אין לפתוח בהליך שיפוטי בסוגיה אשר נדונה והוכרעה לגופה בהחלטה שיפוטית קודמת. החלטת ראש ההוצל"פ מהווה הכרעה לגופה של השאלה האם נוצרו נסיבות חדשות לאחר פסק הפינוי השוללות את זכותה של חב' פרזות לעמוד על ביצועו. משכך, לא ניתן היה להעלות את אותה סוגיה פעם נוספת בהליך שיפוטי חדש במסגרת תובענה למתן סעד הצהרתי. עילתו של המבקש בסוגיה זו נתמצתה בהליך שיפוטי חלוט ולא ניתן להעלותה לדיון שוב בהליך חדש. מעבר לכך, הערכאות הקודמות אף עשו מעבר לנדרש, כאשר דנו לגוף טענותיו של המבקש והסיקו ממכלול חומר הראיות כי אין ממש בהגנה שהוא מעלה כנגד הליכי הפינוי שנפתחו כנגדו.

           אין, אפוא, מקום לדיון נוסף בערכאה שלישית בשאלות שעלו והוכרעו בערכאות הקודמות, משהן אינן מעלות סוגיות עקרוניות שיש לבררן. עקרון מעשה בית דין הוחל בהתאם לדין על מערכת הנסיבות הנתונה, ומעבר לו נדונו טענותיו העובדתיות של המבקש והוכרעו לגופן על יסוד ראיות שהובאו.

           בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקש ישלם את הוצאות חב' פרזות, בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ח' באייר תשס"ה (17.5.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: